אתם נוסעים באוטו, רוצים לשמוע חדשות. אתם יודעים שגלגלצ זה 99.8, ומתחילים לכוון. מגיעים ל-99 – הכל רעש לבן.
99.4 – עדיין רעש לבן.
99.6 – מבינים שיש משהו באזור – אבל לא מסוגלים להבין עדיין כלום.
99.7 – אוקיי – זה מתקרב. כבר שומעים קול אנושי של השדרן, אבל עדיין הרבה רעש.
99.8 – ובום! הגעתם. אתם מכוונים.
המשדר הגדול של גלגלצ מכוון לתדר הזה, ואם תכוונו את עצמכם לאותו התדר אז תקבלו את התהודה המגנטית, שמכשיר הרדיו שלכם יודע לפרש כצליל, והאוזניים שלכם יודעות להמיר את הצליל לגלים חשמליים, והמוח שלכם יודע להפיק מהם משמעות.
אם את/ה מחוץ לתהודה או לתדר, הדבר היחיד בעל המשמעות שאפשר לעשות הוא להתכוונן לתדר כי אחרת תבזבז/י הרבה מאוד אנרגיות על רעש. אבל, אם תוכל למצוא את התדר אז תוכל להתחיל לגרום לדברים מעניינים לקרות, כי רק שם מידע יכול לעבור.
במקרה של תדר ה-FM של גלגלצ – התפקיד של גלגלצ הוא לשדר על תדר אחיד, ולוודא שהם משדרים על אותו התדר כל הזמן, כדי שמי שירצה יוכל להתכוונן לתדר בקלות.
אבל מה לגבי התוכן שגלגלצ מייצרים, התוכן של החדשות? בחירת השירים? האורחים שמביאים לאולפן? זה יותר התפקיד שלנו "להתכוונן" לתדר של גלגלצ כדי שיהדהד בנו, או התפקיד של עורך החדשות להתכוונן לתדר שבו אנחנו נמצאים כציבור, כדי שיוכל להדהד בתוכנו? כנראה שגם וגם.
העורך צריך רגישות מאוד גבוהה לדעת הקהל, להלכי הרוח, לתודעה הקולקטיבית.
בזמן המונדיאל יש תהודה מאוד גבוהה בתדר של כדורגל, אבל גם של תחרותיות ושל גבריות. בזמן החגים לעומת זאת יש תהודה גבוהה בתדר של משפחתיות, של ביחדנס, של פנאי.
מצד אחד, עורך חכם ידע לכוון את התוכן שהוא מייצר לתהודה הקולקטיבית. אבל מצד שני, בתוכן שהעורך בוחר הוא גם ישאף לכוון אותנו לכיוונו. והכיוון שלו הוא בהגדרה הממוצע, המיינסטרים, ולכן השאיפה של אמצעי התקשורת הגדולים תמיד תהיה להפוך את כולנו למיינסטרים די אחיד כדי שיוכלו להעביר לנו מסרים שהם רוצים ביעילות מירבית.
אבל באנו לדבר כאן על שינוי חברתי לא על גלגלצ. בואו נעבור לסיפור הבא.
סנכרון
דמיינו את הרחוב שלכם, או את המגדל שלכם אם אתם גרים בכזה. יש בו כמה עשרות, אולי מאות אנשים, כל אחד ואחת חיים במציאות נפרדת בחיים משל עצמם. אם חיית מספיק זמן באותו הבית, כנראה שכבר יצא לך ליצור קשר עין עם הרוב הגדול של האנשים שחיים במרחב מסביבך. אז נסו שניה להתחבר למצב הזה שנוצר קשר עין ביניכם לבין שכן שעדיין לא דיברתם איתו.
מכירים?
ברגע הזה כשהעיניים שלכם והעיניים של השכן שלכם נפגשו, נוצר ביניכם סוג של סנכרון. במונחים שאנחנו מדברים בהם, אפשר לומר שכשיצרתם קשר עין נוצרה ביניכם תהודה, שהיתם על אותו התדר. אבל התהודה היא ברמה נמוכה מאוד, "רוחב פס" שאפשר להעביר בו מעט מאוד מידע. אולי ברכת שלום, אולי חג שמח.
אבל זה ממש לא הסוף.
בכל קשר עין שיצרתם אי פעם עמדה בפניכם בחירה. כשנוצר קשר עין, אתם יכולים להמשיך הלאה לדבר הבא כאילו כלום לא קרה. אבל אתם גם יכולים לבחור להגדיל את התהודה שביניכם, נגיד להתחיל לדבר אחד עם השני. השיח הראשוני ביניכם הוא התחלה של מסע שבה כל אחד מכם מנסה להבין איך להסתנכרן יותר לתדר של השני. זה יכול לקרות באמצעות מונחים יחודיים ששניכם מכירים, למצוא מכרים משותפים, תחומי עניין. אתם מתחילים לייצר שפה משותפת.
ככל שהשיחה תתקדם, ותוביל לשיחות הבאות אחריה, אתם תגדילו את יכולת הרגישות שלכם להתכוונן לתדר משותף, ובאמצעות זה להגדיל את כמות המידע שאתם יכולים להעביר באמצעות פחות ופחות אנרגיה (מילים במקרה של תקשורת אנושית). ככל שתגדילו את הסנכרון ביניכם, תוכלו להעביר מידע באמצעות אינטונציה, תנועות גוף, בחירת מילים מסויימת על פני אחרת. כל דבר כזה יגדיל את רוחב הפס ביניכם.
התהודה הגבוהה שנוצרה ביניכם נקראת "מערכת יחסים", ומה שמיוחד במערכת יחסים (בהקשר של שינוי) זה שהיא יכולה להוביל לשיתוף פעולה או לפעולה משותפת. מתוך נפרדות נוצרה תקשורת, מתוך תקשורת נוצר שיתוף.
מנפרדות –> לתקשורת –> לשיתוף פעולה –> לאורגניות
כאן, אחרי שנוצר שיתוף פעולה, שוב יש נקודת בחירה. כאן אפשר להתקדם לשלב הבא שנקרא coherence. בהיעדר תרגום טוב לעברית אני אשתמש במילה "אורגניות" שלמדתי בצבא אבל משתמשת אותי מאוד בחיים עצמם. מכירים את זה שכל מה שבני זוג צריכים כדי להעביר מידע מאוד משמעותי ומכריע ביניהם זה רק תנועה של הגוף, מבט, אינטונציה בחירת מילים מסויימת שמעבירה הרבה יותר מהמילים עצמן? אז זה כזה. זה כי שניהם נמצאים ברמת תהודה – או מערכת יחסים – מאוד גבוהה, עם רוחב פס גדול שמאפשר להעביר המון מידע במעט אנרגיה.
זוג אורגני הוא צוות שצריך מעט מאוד מילים כדי לתקשר, המידע עובר כמעט במיידיות, ומרוב זמן משותף ופעולה משותפת זה נראה כמעט כאילו הזוג הוא ישות שפועלת בדרך שונה ממה שפועל כל אחד מבני הזוג בתור עצמו.
במובן מסויים – הזוגיות האורגנית שנוצרה בין בני הזוג היא ישות נפרדת מאשר כל אחד מהם בנפרד. ואת מערכת היחסים האורגנית הזאת אפשר לאפיין במונחים שונים משל בני הזוג. לדוגמה, גם אם כל אחד מבני הזוג הוא חברותי ברמה של 2 מתוך 10, יכול להיות שכזוג אורגני תיווצר רמת חברותיות שונה, נניח 5 מתוך 10.
דוגמה שממחישה את זה טוב היא האברונים בתוך תא חי. האברונים פעם היו ישויות עצמאיות ונפרדות, אבל מתישהו הם נפגשוף והתחילו לתקשר, להעביר מידע חיוני, ופיתחו מערכת יחסים (שבטבע נקראת "סימביוזה"). אחרי מספיק זמן הם הפכו להיות ממש מערכת אורגנית אחת ויצרו סביבן את הממברנה, מעטפת התא, שמבחינה את התא מהסביבה שלו ומגדירה אותו כישות עצמאית. אבל הממברנה לא רק מגדירה את התא כלפי חוץ: היא גם מה שמאפשר את המרחב הפנימי שגורם לאברונים להמשיך לתקשר ולהגדיל את האורגניות שלהם, ולייצר מערכת שיש לה כוחות גדולים הרבה יותר מהכוח של כל תא בנפרד.
אפשר לחשוב על הממברנה כמי שמייצרת לולאת פידבק אינסופית: מערכת היחסים האורגנית משתמשת בכלים שיש לה כישות עצמאית כדי לתמוך, לתחזק ולפתח את הישויות שהרכיבו אותה, וככה למעשה גם את מערכת היחסים ביניהם (שהיא, כאמור, לא רק החיבור בין בני הזוג אלא ממש ישות נפרדת, שתומכת את הישויות שהרכיבו אותה וכן הלאה).
אז מה לזה ולשינוי?
מי שרוצה לייצר שינוי בעולם חייב לעשות את זה מתוך הבנה של התדר שהוא משדר, ולוודא שיש מסה קריטית של אנשים שכבר מכווננים לתדר הזה (כי אחרת, הוא פשוט ישקיע הרבה אנרגיות בלשדר ואף אחד לא יהיה שם כדי לקלוט). אחרי שנוצרת תהודה של הרבה אנשים סביב התדר הזה, אפשר להמשיך להגדלה של הסנכרון, רוחב הפס והתקשורת בין כל הגופים במערכת בשאיפה שיצמח לשיתוף פעולה – ולבסוף, ליצירת אורגניות שתתמוך את כל אחד מהגופים שבונים את המערכת בלולאת פידבק שתחזק את המערכת הגדולה ואת כל אחד מהגופים שמרכיבים אותה.
ככה עשה גאנדי כשיצר תנועה לשחרור הודו
ככה עשה גארי יורופסקי כשיצר תנועה לשחרור בעלי החיים
ככה עשתה מלאני פרקינס כשיצרה תנועה למעצבים גרפים מתוסכלים שאתם אולי מכירים בשם קאנבה
וככה כנראה כל מנהיג/ה יוצר/ת שינוי שאתםן יכולים/ות לחשוב עליו/ה.
כולםן מצאו תדר שמסה קריטית של אנשים היו מסונכרנים אליו, אפשרו להרבה מהם לייצר תהודה בינם לבין עצמם ולהצמיח מערכת שמגדירה את התהודה הזאת ומגדילה אותה, עד לנקודת מפנה 💬 שבה נוצרה אורגניות חזקה מספיק שמייצרת תודעה חדשה שלא היתה קיימת בעולם קודם לכן, שרק גורמת לעוד ועוד אנשים להסתנכרן לתוכה, ולחזק את המערכת ואת כל אחד מהישויות שמרכיבות אותה.
וכן הלאה.
אבל בואו, אף אחד מאיתנו לא יהיה גאנדי, נכון?
מה שנחמד זה שזה לא באמת משנה.
הסנכרון, התהודה והאורגניות יכולים להיווצר גם בתוך הבניין שלך, ממש היום במעלית בדרך הביתה. וזה "רק" קשר עין, שאולי יוביל לשיחה אחת קטנה. ואי אפשר לדעת לאן שיחה אחת קטנה יכולה להוביל.
"לעולם אל תטילו ספק בכך ששיחה קטנה בין אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; למעשה זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי"
מרגרט מיד (מנוסחת מחדש)
הרחבה למתקדמים
לא רק מערכת זוגית ומערכת תאית הן ישויות אורגניות. בעצם – כל מערכת שלא תהיה נוצרת מתוך סך של ישויות שבהתחלה רק נפגשות, ואז מייצרות מערכת יחסים שמובילה לפעולה, ואז נוצרת אורגניות שגורמת לישות חדשה לצמוח. ואז לישויות האלה שנוצרותיש ריבונות שמאפשרת להן להתחיל לייצר מערכת יחסים עם ישויות אחרות, וכן הלאה.
כדי להמחיש – בני משפחה יוצרים ביחד משפחה אורגנית, והמערכת המשפחתית הזאת, שהיא ישות עצמאית, יכולה "להחליט" להקשר עם משפחות אחרות וליצור קהילה. ובהתחלה הקהילה היא רק שיתוף פעולה בין משפחות, אבל אחרי כן האיחוד של השפחות נהיה קהילה אורגנית, ישות עצמאית נפרדת שיכולה להתחבר לעוד "קהילות", או "לעיריה", או ל"חברות עסקיות", ולעוד הרבה סוגים של ישויות אורגניות עצמאיות.
מה שקל להחמיץ פה, זה שהרבה פעמים ישות אורגנית מרמה גבוהה עלולה "לכפות" את עצמה על ישויות מסדר גודל נמוך יותר, ומקטינה את רמת העצמאות שלהם. זה בדיוק המתח שמרגישות משפחות שמצטרפות לקהילות, או עובדים שמצטרפים לארגון, או המתח שבני זוג עלולים להרגיש כשנולד הילד הראשון – היווצרות ישות אורגנית חדשה שוללת מהעצמאות האינדיוידואלית, אבל גם מאפשרת למשהו חדש לצמוח שלעולם לא היה יכול לצמוח מהישויות הנפרדות.
השאלה שתמיד צריך לשאול זה איך המערכת ממשיכה *לחזק* את הישויות שמרכיבות אותה במקום להחליש אותן, ואיך היא *מגדילה* את רמת האוטונומיה שלהם ולא מקטינה אותה.
- 💬 או באנגלית Tipping Point, שהוא גם שם הספר של מלקולם גלדוול[]
