מעט מאוד (אולי מעט מדי) פעמים אנחנו חושבים על הדרך שבה החלטות מתקבלות. בכל הקשר, כמעט ברור מאליו מה הדרך שצריך לקבל החלטה: בעבודה – המנהל הוא מי שיקבל החלטה; במשפחה – ההורים יקבלו החלטה; במרחב קהילתי – נעשה הצבעה והרוב יקבע. אבל לא תמיד הדרך הברורה מאליה היא הדרך הנכונה. לפעמים כדאי לחשוב פעמיים לפני שמקבלים החלטה – לא רק מה ההחלטה הנכונה, אלא מה הדרך המיטבית לקבל אותה.
כאן אני רוצה להציע כמה דרכים לקבל החלטות שאולי יכולות לשמש אתכן בנקודות שונות בתהליך הקבוצתי שלכם. כל הדרכים נלקחו מתוך האתר The Decider, שם תמצאו גם מעין שאלון שיעזור לכם לקבל את דרך ההחלטה הנכונה עבורכם.
- אוטוקרטיה – כאשר אתה מקבל את ההחלטה עבור עצמך. היתרונות בכך הם שמדובר בפרקטיקה הכי מהירה לקבלת החלטות. לעומת זאת, מבחינת חסרונות, עולה העובדה כי בדרך זאת הקבוצה לא מעורבת בכלל ולא יכולה להשפיע. מדובר בתהליך שדורש אמון מוחלט, ורלוונטי רק למקרים שבהם ברור מאוד לקבוצה איך צריך להתקדם.
- הימנעות – לקיחת החלטה שלא להחליט, גישת "נחכה ונראה". היתרונות בגישה זאת, הם שהיא מתאימה לתנאים בהם יש חוסר ודאות גבוהים. הגישה חוסכת זמן ואנרגיה ובכך יכול "המחליט" לשמור על כל האפשרויות פתוחות. החיסרון בה טמון בכך שעודף שימוש פוגע באמון וביעילות הארגונית ומביע חוסר במנהיגות.
- קונצנזוס – כשכולם מסכימים עם אותה החלטה. היתרונות הם שכולם חייבים להיות מעורבים בעיצוב ההחלטה, מה שגורם לאיחוד וגיבוש הקבוצה ואף מווסת את חלוקת הכוח בקבוצה. החסרונות במקרה זה ברורים ומוכרים, שכן מדובר בתהליך קבלת החלטות שיכול לקחת נצח וכמעט לא אפשרי בקבוצות עם רמת אמון נמוכה. מה גם, שהקושי גובר באופן מערכי עם כל חבר נוסף בקהילה שמצטרף.
- קונסנט (Consent) – קבלת החלטות מתוך נטרול התנגדויות (לעומת קונצנזוס, שמדבר על הסכמה מלאה), קבלת החלטה "טובה מספיק" לקבוצה על פני מושלמת. היתרונות: איזון טוב בין מהירות להשתתפות כלל הקבוצה וקידומו של דיון חיובי. החסרונות העיקריים הם שקבלת החלטות שכזאת עלולה ליצור נקודות לחץ על חסרי הכוח בקבוצה, מה שלעיתים דורש גם תהליך פורמלי שמרגיש לא אינטואיטיבי ומאולץ.
- 14 מחשבות, נקודות והגיגים על קהילה ויזמות
- 8 גישות לקבלת החלטות בקבוצה, קהילה או צוות
- הסיפור שלי, או: למה אני עושה מה שאני עושה?
- משבר רבע החיים הוא הזמן להתנהג כמו לובסטר
- קהילה: המטבע מתחת לפנס שהגיע הזמן להרים
- החלטה בהתייעצות – דומה לאוטוקרטיה ("אני מחליט"), אבל ההבדל העיקרי הוא בכך שמי שמקבל את ההחלטה גם מתייעץ עם גורמים שונים להם יש עניין בהחלטה. דרך ההתייעצות ניתן לקבל החלטות מהירות ואינטואיטיביות שמתרחבות מנקודת המבט של היחיד. עם זאת, החסרונות הבולטים הם שדרך זאת משמרת את עמדות הכוח הקיימות, גורמת לחלק מהאנשים להרגיש מחוץ למעגל קבלת ההחלטות.
- האצלה – מתן המנדט למישהו (או תת קבוצה) בקבוצה לקבל החלטות לבד, אך תחת בקרה. היתרונות הן שמדובר בתהליך שחוסך זמן ואנרגיה, ואף יכול במקרים מסוימים לדרבן חבר קבוצה שכרגע מרגיש לא שייך, לנסות להיות חלק ממשהו גדול יותר ממנו. החסרונות הן שהליך זה עלול לדרוש ליווי "יד-ביד" של שאר חברי הקבוצה באופן שאליו לא ציפינו, כך שאנשים בודדים בהכרח לא יעשו מה שהקבוצה הייתה מחליטה כקבוצה.
- דמוקרטיה – השיטה הידועה והמוכרת בה הרוב קובע, תוך שהמנהיג עצמו קובע סט מסוים של אפשרויות וכולם מצביעים על האפשרות הטובה ביותר. היתרונות הברורים הם בכך שמדובר בתהליך שקוף, שנתפס כהוגן והאנשים שלוקחים בו חלק מבינים איפה התהליך מתחיל ואיפה הוא מסתיים. עם זאת, חשוב לציין כי ישנם גם חסרונות: הרוב כופה את דעתו על המיעוט, פגיעות לקמפיינים פוליטיים, חוסר בעלות על יישום ההחלטה ("אני לא הצבעתי לזה!")
- החלטה הסתברותית – משפט ישראלי חכם אומר: בוא ניתן לגורל להחליט, הגורל יותר חכם משנינו! היתרונות בהחלטה הסתברותית הן שמדובר בהליך מהיר וכיפי, יוצא מהשגרה המוכרת של קבלת החלטות, ויכול לקחת אותנו לכיוונים לא צפויים. החסרונות הברורים הם שמדובר בהליך מסוכן – אלא אם הוסכם שהאפשרויות יובילו לתוצאות פחות או יותר דומות, או שאין סיכון באף דרך שנחליט ללכת בה.
