איזה מילים עולות לכם לראש כשאתם חושבים על "חיים עירוניים"? אם חשבתם על כבישים, רכבים, רמזורים, פקקים, בניינים ומגדלים, אתם לא יוצאי דופן. ככה רובנו מדמיינים עיר – אוסף של מילים שאומרות בקצרה "מקום שבן אדם לא רוצה לחיות בו".
אבל למה בעצם? למה עיר לא יכולה להיות מרחב המחיה המושלם לבני אדם? כמו כוורות לדבורים, העיר צריכה למלא את צרכי האדם במלואם: להיות מלאה בטבע, בעצים, בפארקים, בציפורים ובחיות, לשלב חיי קהילה, לעודד מפגשים אנושיים, להשרות אווירת שלווה וחופש, לאפשר שגרה מאוזנת בין עבודה, פנאי ומשפחה. איך קרה שהערים שלנו כל כך רחוקות מלשרת את האידאלים האנושיים, הצרכים הבסיסיים שכל אדם צריך כדי לחוות איכות חיים גבוהה? אני לא רואה איך אפשר לענות על השאלה הזאת במאמר אחד בבלוג קטן, אבל אולי כן נצליח לנתח מקרה בוחן אחד, כיס עירוני קטן שמצליח להדגים מה היינו רוצים שיהיה לכל אדם ליד הבית: פארק הסופרים.
פארק הסופרים שבשכונה ב' בבאר שבע נחנך בט"ו בשבט 2018, ביום גשום בו הגיעו 300 תלמידי בית ספר "נתיבות יורם" לנטוע עצים ביער המאכל – מייד אחרי טקס חגיגי שנערך באמפיתיאטרון. לא כל הילדים אהבו את הרעיון של נטיעת עצים – חלק הלכו לגלוש באומגה או במגלשות בגן המשחקים, חלק ישבו להם סתם על הדשא, חלק הלכו לשחק גולות במגרש הפטאנק, חלק הלכו להסתכל על הכלבים בגינת הכלבים. במרחק 100 מטר, קנה מידה אנושי שאפילו לילד בגיל גן אין בעיה להתמצא בו, מצאו התלמידים כל כך הרבה דברים לעשות (6 אם עקבתם אחרי הספירה) – וזה רק בחלק התחתון של הפארק. זה כמובן ממש לא במקרה. הפארק תוכנן לפי עקרון "ריבוי שימושים" – ככל שיש יותר דרכים להשתמש במרחב, יותר אנשים ימצאו בו דבר שיעניין אותם, המרחב יהיה הומה יותר, ולכן מושך יותר לפעילות ומעודד שהייה במרחב.
ושהייה במרחב הציבורי – זה כל סוד הקסם. כשהמרחב הציבורי תוסס והומה יש תחושה של חיות, של קהילתיות, של אנושיות – מה שרק מתגבר את היצירתיות והגמישות של אנשים למצוא עוד ועוד שימושים למרחב: דק העץ של הספריה הופך להיות סטודיו ליוגה, העץ הגדול הופך להיות מרחב אימון לטיפוס בחבל, הספסלים הופכים להיות מתקן לאימון כושר. האלמנטים השונים בפארק הופכים להיות פלטפורמה ליוזמות ספונטניות של התושבים, כל אחד מתאים את המרחב לשימושו ולצרכיו.
כל זה יכול לקרות רק כשיש נקודות מפגש איכותיות ואסתטיות. כמה סוגים של מקומות ישיבה אתם חושבים שיכולים להיות בפארק אחד קטן? המון! שולחנות ל-4 אנשים ושולחנות קקל, שולחנות דמקה וששבש, כסאות למידה וספסלים מתחת לפרגולות, דקים, כסאות בר מיטות שיזוף ופינות ישיבה אינטימיות באזורים חבויים, וכמובן – הדשא. דשא גדול וירוק ומזמין. כל אלה מזמינים אנשים לבחור לשהות במרחב, לעבור בו בנחת ובעצלתיים. ואם במעבר עסקינן – הפארק הוא מרחב מעבר פנים שכונתי, מרושת ומחובר ללא פחות מ-15 רחובות שונים, וקרבה לבתים ברמה שכמעט לא נראית בשום פארק אחר. כמעט מכל מקום לכל מקום שתרצה לעבור בשכונה – תוכל לעשות זאת דרך הפארק. השביל המרכזי והמתפתל בנוי בצורה כל כך מזמינה, שנהיה מפתה לעשות עיקוף בהליכה רק כדי לעבור דרך הפארק. לא רק לצעירים – כסאות גלגלים, הליכונים, עגלות תינוקות, אופניים, קורקינטים, קלנועיות ואפילו טרקטורונים וקטנועים (לצערנו) – כולם עוברים בפארק בחוסר-סדר מאורגן להפליא של הליכתיות מזמינה ונגישה.
וזה כל הסוד. 8 עקרונות בסיסיים וידועים לכל מתכנן, שנכונים לפארקים, אבל יכולים להיגזר גם לתכנון רחובות, מרכזים מסחריים, בתי ספר, ואפילו קניונים. 8 עקרונות שאם רק נעבוד על פיהם (ולא על פי אינטרסים כלכליים צרים) החיים שלנו יראו קצת יותר טובים – בדיוק כמו שהם נראים עכשיו, מהספסל בקפה רגע שבפארק הסופרים.
